אנדרטת הזיכרון של בני ישראל בכפר נבגאון/נאווגאו

נבגאון הוא כפר קטן השוכן לחוף הקונקאן והאתר מסמל את הגעתה של קהילת בני ישראל להודו כנקודת ציון היסטורית. כאן מתחיל למעשה סיפור עתיק היומין של יהדות הודו. על פי המסורת, בני הקהילה הגיעו מארץ ישראל להודו לפני כ-2,000 שנים. ספינתם נטרפה בסמוך לכפר נבגאון וניצולי הספינה, שבע נשים ושבעה גברים, קבעו את ביתם בחופי הכפר. יהודים אלה שמרו לאורך הדורות על הצביון היהודי של דתם שבא לביטוי בקיום המצוות כגון; מצוות הברית מילה, שמירת שבת ואכילת דגים כשרים. עיסוקם היה בעיקר בייצור השמן ולפיכך, נודעו בפי המקומיים בשם "שנוואר טלי", כובשי השמן של השבת.

​

האנדרטה תוכננה על ידי האדריכל יהושוע בן ישראל ונבנתה במהלך השנים 1985-1973. באנדרטה מופיע הכיתוב הבא: "פה נטמנו האבות של עדת בני ישראל בהודו אשר ספינתם נטרפה בחופי נאבגאון לפני כאלפיים שנה. מנאבגאון פשטו בני ישראל על כל ארץ הודו. בתחילה עסקו בכיבוש שמן ואח"כ פתחו תעשייה קלה וחדרו לכוחות הביטחון ומהממשלה והגיעו לעמדות גבוהות. הם היו יוצרים נאמנים להודו והשתתפו בתנועת השחרור של המדינה. בקום מדינת ישראל בשנת 1948 היגרו אליה בהמוניהם ושם יושבים שמחים בחלקם". בית הקברות הסמוך, שהינו העתיק ביותר ביבשת, שימש כבית קברות יהודי במשך מאות שנים.

​

"שער ירושלים" הסמוך, הוקם בשנת 1997, עליו מצויינים שמותיהם של בתי הכנסת בני ישראל בקונקאן ובמומבאי,